פסק-דין בתיק ת"א 44558-07-10

1.       לפניי בקשה לדחיית התביעה על הסף. התביעה הוגדרה על ידי התובעות כתביעה הנובעת מהפרת התקשרות שהייתה בין התובעות לנתבעת ואשר בגין הפרה זו יש לפצות, להשיב ושפות את התובעות בסך של 1,700,000 ש"ח.

2.       כתב התביעה הוגש הן בעילה חוזית והן בעילה הנזיקית הנובעת מהסכם שנחתם בין הצדדים להשכרת נכס ברחוב יונה הנביא 2 ת"א (להלן: "הנכס").

התובעת שכרה את הנכס מאת הנתבעת לצורך הפעלת מועדון במקום.

לאחר שהתובעת פינתה את הנכס בעקבות הליך פנוי שהתקיים בבית משפט השלום בת"א הוגשה על ידה תביעה זו לפיצוי בגין הפרת הסכם השכירות שנכרת בינה לבין הנתבעת ובגין הנזקים שגרמה לה הנתבעת.

הנתבעת מצדה הגישה כתב הגנה ובצדו בקשה לסילוק התביעה על הסף בהתאם לתקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי (להלן: "התקנות").

לטענתה כתב התביעה איננו מגלה עילת תביעה והוא מעלה טענות בעלמא מבלי שצורפה להם כל אסמכתא.

3.       הפן הנורמטיבי לסילוק תביעה על הסף:

הפסיקה נוקטת בגישה לפיה בית המשפט יעדיף תמיד דיון ענייני בתובענה מאשר סילוקה על הסף וכבר נאמר בסוגיית סילוק על הסף (שנקבעה בתקנות 100 ו-101 לתקנות סדר הדין האזרחי), כך:

"...מחיקת תובענה או דחייתה על הסף הן בגדר אמצעים, הננקטים בלית ברירה, ופתרון ענייני של כל מחלוקת, לגופה, הוא לעולם עדיף. רצוי; על-כן, שבית המשפט יבכר תמיד דיון ענייני בפלוגתא, על פני פתרון דיוני פורמאליסטי.." (ע"א 593/83 [6], בעמ' 671 מול אות השוליים ו).

הטעם לגישה זו נעוץ בכך שהדרך הנ"ל -

"...שוללת מהתובע את זכותו להביא את ענינו, כפי שנטען, לפני בית המשפט..." (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (אמינון, מהדורה 6, בעריכת ש' לוין, 1990) 365).

מכיוון שכך, קבעה הפסיקה מבחנים צרים וברורים, ורק בהתקיימם ייאות בית המשפט לנקוט דרך מקוצרת והחלטית זו בלי להידרש לסוגיה שבמחלוקת גופא.

ב-ע"א 50/89 פרופ' רות ליטן נ' פרופ' חיים אילתה (פורסם בנבו) (פורסם ביום 08/07/1991) נאמר לעניין זה כך: "...רצון המחוקק הוא, שבית המשפט לא יבזבז זמנו לריק ולא יעסוק בטענות שאין בהן ממש".

השאלה האם המקרה הנדון נכנס בגדר אותם מקרים יוצאי דופן בהם בית המשפט ימחק או ידחה תביעה לפני שהתקיים הליך ההוכחות.

4.       מחיקה על הסף קבועה בתקנה 100 לתקסד"א והיא קובעת כך:

"בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, לצוות על מחיקת כתב תביעה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, על יסוד אחד הנימוקים האלה:

            (1) אין הכתב מראה עילת תביעה ;

            (2) נראה לבית המשפט או לרשם מתוך הכתב שהתובענה היא טרדנית או

                  קנטרנית;